<h1>שו"ת הריב"ש סימן קכ"ז</h1>
<h2>דף כא:</h2>
גם הראשונים ז"ל הקלו יותר והסכימו שבטול המודעא תועיל לכל מודעא שקדמה, מההיא דערכין [כ"א ע"ב] אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא וכו'. והרשב"א ז"ל כתב וז"ל ואני אומר לצאת ידי כל ספק שיבטל כל מודעא. ועוד שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בפניו. ואם תאמר מה יועיל לגבי איסורא אם יעידו וגם כבר העידו. אני אומר כל שהוא פוסל עדיו אף הוא מבטל מודעא לגמרי עד כאן לשונו. וכן נהגו בכל המקומות שהייתי בהם ברצלונ"ה סרקוסטה בלנסיאה, וגם פה. ולפי הנראה לא נהגו כן בארצות ההם רק לבטל בלשון כולל שיכלול כל מודעא וכל דבור. וזה על דרך הרמב"ם ז"ל. [פ"י מגרושין ה"ט] ואין ספק שבזה די. ואין צריך לומר בזה שהביא בידו המודעא והראה אותה לרבי יצחק ב"ר מתתיה הממונה על עניני הגט וגם לעדי הגט ואמר שלכך גלה אותה להם לפי שדעתו לבטלה שאם לא כן היה מעלים אותה.
והא דאמרינן בערכין [כ"א ע"ב] דמדלא תנינן עד שיתן אלא עד שיאמר רוצה אני דהיינו עד דמבטל למודעיה. היינו לומר דאע"פ שמתחלה לא היה רוצה לגרש ועתה נתרצה וגירש, אין נתינת הגט לבדה מבטלת המודעא. אבל בזה שהממונה על הגט אמר לו שיש לתת אותו ברצון כדת וכהלכה ושיבטל כל מודעא וכו', ושלא יתנהו בזולת זה. והוא נתנו מיד ע"פ דבורו, הרי זה כאלו פירש ובטל המודעות בפירוש מדקיי"ל כרבי יוסי. ואם אלו לא ידעו להא דר"י והיו סבורין שכיון שלא בטל המודעות בפירוש לא מהניא ליה ולזה העידו שלא בטל שום מודעא אין לתמוה על זה דלאו כו"ע דינא גמירי.
